תקע בצד הרחב של השופר פרק ז – הלכות כשרות השופר

תקע בצידו הרחב של השופר
בגמרא מסכת ראש השנה ( דף כז: ) מצוטטת הבריתא "הפכו ותקע בו לא יצא" וביאר רב פפא את דברי התנא שאופן ההפיכה הייתה כששינה את צורת קרן השופר "הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב פסול" ויסוד הפסול הוא כדרב מתנה שאמר שאנו למדים מהפסוק "והעברת שופר תרועה" שנאמר ביובל [ שהוא הבסיס לכך ש'יום תרועה יהיה לכם' שנאמר ביום הזכרון, ראש השנה, הוא באמצעות 'תקיעת שופר' אך מלשון "והעברת" שהוא חריג אנו למדים ש'העברה' זו היא 'דרך צמיחת הקרן' שנמשכת-מועברת ( לשון משיכה-העברה )  על ראש האיל כשהחלק הרחב-נשאר רחב במקביל לצמיחתו על ראש האיל והחלק הצר נשאר צר, אך זה שהחליט להצר את הרחב ולהרחיב את הצר, אינו עומד בתקינה המבוקשת שהיא )  דרך העברתו ופירש רש"י: שקיצר את הרחב: ברותחין. והעברת: כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים עכ"ל. ופשט הדברים, הוא שאת הצד הצר הפך לרחב ואת הצד הרחב הפך לצר, כך שמשמעות המילה "קיצר" היא במשמעות "הצר" [הפך לצר ] ולא קיצר את אורכו על כך בוודאי אין עוררין שכשר כפי שנאמר בגמרא על קיצור אורך השופר שהוא כשר לכתחילה, כיוון שלא שינה מצורתה הטבעית ואין צורך שיהיה כל צורתו הטבעית, אלא בשופר שמתקיימת המצווה חייב להיות כצורתו.
ויש לשאול מדוע הדגיש רש"י שקיצור הרחב נעשה ע"י רותחין, הרי ניתן לנסר ולקצר את האורך של השופר גם ללא חימום ברותחין אלא חיתוך והרי בהו"א של הגמרא אנחנו מבינים שמדובר על קיצור שופר ארוך?
עוד יש לדקדק בלשון הברייתא נקטה לשון 'לא יצא' ולא התייחסה לפעולה שנעשתה בשופר שהופכת אותו לשופר פסול, והיה לה לומר "שופר שהפכו פסול" וכמו שפירש רש"י שמציאות השופר צריכה להיות כדרך גדילתו בראש האיל, ויש לבאר, שמדברי הברייתא לא ניתן לדייק שמדובר על "קיצר את הרחב והרחיב את הקצר" שהרי אפשר שהיא גם מדברת על אופן שהוא תקע בו הפוך, ואין כל בעיה בשופר במצב כזה, אך הוא עדיין הפכו, ולכן נקטה לשון "לא יצא" שכוללת גם מקרה זה, ורב פפא שמבאר שמדובר על שינוי בגוף הקרן, קיצר את הרחב וכו' מכיון שהוא מבאר את הברייתא, הרי שהוא מעמיד שמדובר כאן בפעולות שנעשו בשופר שפוסלות אותו, ולפי זה לא יצא של הברייתא הוא לא יצא כי השופר עצמו פסול, אך לפי זה קשה מדוע לא נקטה הגמרא [ אם כדברי ר"פ ] שתקע מצידו השני, שיש בו חסרון של והעברת וכו', מצד פעולת התקיעה, ומדיוק זה לכאורה נראה שלדעת הבבלי יש להמנע מתקיעה לכתחילה מן הרחב, בגלל והעברת, אך יותר מכך גם אם התקיעה מצד התוקע תקינה לחלוטין, מכיוון שהשופר בעצמו פסול, כי יש דין והעברת שאינו קשור לתקיעה עצמה, מצד זה שאין עליו שם שופר, אך מה שברור לנו שהבבלי לא בירר את הדין של תקע מן הרחב לצר, אך בירושלמי שהובא ברא"ש (אות ב) את דברי הירושלמי ( פרק ד הלכה ט ) "אחר שהביא מחלוקת הפוסקים האם כיתנא [ הפכו כחלוק ] הוא לעיכובא, ופסול הוסיף, "ותוקע מן הקצר שנאמר "מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה". ופשטות דבריו שהוא לעיכובא.
וקיימת נפקא מינה לדינה, האם שופר שנשתנה, האם שם שופר עליו, במודר הנאה מ"שופר" הקרוי בתורה שופר,  אם בטל ממנו שם אסור לו בשימוש בשופר, אך אם אין עליו שם 'שופר' הרי שלא אסר על עצמו שופר זה, אך יש לדחות שבנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ומכיוון שאנשים קוראים לשופר שופר מצד השפופרת שבו שהיא ללא ספק תקינה?

ונראה לבאר בהבנת הדין מדוע תקע מצידו הרחב פסול "ותוקע מן הקצר שנאמר "מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה" ומריהטא דלישניה משמע שהוא פוסל את השופר בעצמו, שהרי הדין עליו פסוק ועומד ככיתנא לאחר לישנא בתרא בדבריו שפוסלת הפכו, ( ושאלת הגמרא פשיטא דפסול לפי ביאור זה ).
אך מדברי רש"י הנ"ל לכאורה הודגש ברותחין בכדי להדגיש שהשינוי "והעברת" הוא שצורת הקרן השתנתה לגמרי, אך כשצורתה תקינה, ורק מצד התקיעה תקע בצד הרחב, יצא ידי חובה לדעת הגמרא שלנו, ולכן הנושא הולך סובב סביב שינויים בשופר עצמו שהוא פסול "והעברת" כדרך שהוא משוך על האיל, שהוא מציאות הקרן, לעומת הריטב"א שכתב שיש הקבלה בין צורת התקיעה של האדם, לחלק הצד שהוא כנגד הפה של האדם, כך שיש כאן עיכוב "והעברת" מצד התקיעה עצמה, בלי קשר לשופר עצמו. וברור שהפסוק המובא בירושלמי, הינו אסמכתא בעלמה, ( כפי שכתבו האחרונים המשנה ברורה ועוד )  שהרי הוא פסוק בתהילים ואינו בא אלא לרמז" אך הפסול גם בהפכו ותקע בצד הרחב [ מכיוון שגם השופר וגם צורת התקיעה צריכה להיות בדרך של מן המצר קראתי יה אינו עולה שופר ] ואולי היא היא המחלוקת של שתי הלישנאות בראש האם שאלת הגמרא [ הפכו כחלוק כיתנא ] פשיטא שכשר, או פשיטא שפסול ( ראה ברא"ש את שני השיטות ) ולכאורה יש לבאר שמחלוקת כי מצד השופר בעצמו הרי שאין שינוי מצד צמיחת הקרן, אלא שהקול יוצא קודם מהצד החיצוני ואז עובר לפנימי [ המקורי ] וזה לא שינוי מצורת הקרן, אלא שונה במכניקה של פיזיקת הפקת הקול, והאם זה בכלל "והעברת" שיש דין שגם פעולת התקיעה עצמה תהיה בהתאם למה שמשוך לאיל, או שאין דין "והעברת" במצב כזה כי בסופו של דבר אין שינוי מ"גידולו" אלא שינוי בהפקת קול השופר, אך הוא אותה צורה רק הפוך, וכיוון שמיד לאחר פירוש זה מביא הרא"ש את הירושלמי משמע מלשונו שהוא נוקט שהוא בדיעבד פוסל ולא יצא ידי חובה, והשוואת הדברים באופן פשוט מביאה אותנו למסקנה שהרא"ש הבין שהבבלי לא חולק על דין זה.
וכך פסק מרן השו"ע בסימן (תק"ץ ס"ט) הלכות סדר הראוי לשופר, "אם תקע בצד הרחב של השופר, לא יצא" עכ"ל והרמ"א בסימן תקפ"ט סעיף יב: כתב על דברי השו"ע ( שם ) הפכו ותקע בו לא יצא, בין הפכו כדרך שהופכים החלוק, שהחזיר פנימי לחיצון, בין שהניחו כמו שהיה אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב. ומצטט הרמ"א את הר"ן: והוא הדין אם תקע בצד הרחב "פסול".
הנה דיוק לשונו מורה שלא רק שהתקיעה איננה כשרה אלא ששופר זה הוא בכלל שופר פסול, אחרת היה לו לומר כדברי מרן שכתב "לא יצא" ומנין לרמ"א תוספת זו, ומה הוסיף על דברי השו"ע שכבר כתב כן להדיא לקמן?
אלא שהרמ"א מקורו הוא הרא"ש שהשווה את השונים, והבין שאין חלוקה בינהם, בוודאי לפי הי"מ שאומרים שהפכו ככותנא פשיטא שפסול.
כך שלמרות שאין בשופר בכדי שנקרא עליו את הפסוק "והעברת" כדרך העברתו, הלא השופר נשאר כצורתו אלא שהאדם עצמו הופכו, ולא שייך לקרוא עליו שם פסול, הרי ש"התקיעה פסולה" ולא יצא בה ידי חובה, כי לא שייך לנקוט לשון פסול, על השופר בעצמו טרם תקע בו בצד הרחב שאז החלה פעולה ההפיכה שלו.  
אך נראה ליישב לפי ביאור הריטב"א שכתב, לפסול את הרחיב את הקצר, דהיינו הפכו, מ"והעברת" אך תוספת מילים שלו ישפוך לנו אור על הסוגיה.
וז"ל: גרדו וכו' הפכו לא יצא אמר רב פפא וכו' פי' לא תימא הא בלחוד פסול, אלא הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב נמי פסול.
דרך העברתו. פי' מראש הבהמה, שראשו הקצר הוא כנגד פי האדם. וכ"ש הפכו כחלוק שאינו דרך העברתו.
מבואר מדבריו שהוא מפרש את "והעברת" היינו בצורת התקיעה לא בצורת השופר, דהיינו שצורת התקיעה צריכה להיות בצורה שבה השופר ממוקם והצד הקצר הוא הגבוהה יותר ( שהרי הצד הרחב מחובר לראש הבהמה ונמוך מפי האדם ) והצד הקצר והצר הוא גבוהה כנגד פי האדם.
וזה שונה מפירוש רש"י שכתב שצורת הקרן כדרך שהיא גדלה על האיל רחב למטה וצר למעלה, שהוא פוסל רק אם שינה את צורת הצמיחה של הקרן על הראש של האיל ולא תקיעה בצורה הפוכה.
כך שלאור דברים אלו נראה שדין תקע בצד הרחב שהוא שינוי בצורת התקיעה מקביל במדויק לדין הפכו כי בשניהם הבעיה היא בתקיעה עצמה, ולא בשופר, ולפיכך לשון ה "פסול" בבריתא מוסב על השופר שאינו כצורתו בצמיחתו הטבעית על ראש האיל,  שלא עולה לו, ותקיעת שופר מצידו הרחב מבטלת ממנו את שם השופר, כי מוהעברת אנו למדים שהתקיעה בשופר של מצוות תקיעת שופר חייבת להיות בתיאום מוחלט עם צורת צמיחתו על ראש האיל שהצד הצר סמוך לפי האדם, ואחרת הוא אינו תואם בו צוותה תורה לתקוע ביום תרועה, בצורה משונה זו, אינו נחשב תוקע בשופר ד'רחמנא אמר תקעו ביה' כך שהוא אמור להביע שני אורות להבנת הדברים, האחד הוא שתקיעה מצידו הרחב של השופר, לא יוצאים בה ידי חובה, כאדם שלא כיוון לצאת ידי חובתו שהשופר אמנם מושלם ואפילו קול השופר שהופק ממנו על ידי התוקע, 'מצוות צריכות כוונה' מעקר את שם המצווה מתקיעתו, ואך פעולתו נשארה בידו, והפסול של 'והעברת' אינו אלא כששינה את צורת הקרן עצמה כהצר את הרחב והרחיב את הצר, אך אם לא שינה כלום ממציאותו אך פעולת התקיעה נעשתה שלא כדרכה, מצידו הרחב, למרות שלא עלתה לו תקיעה, בוודאי שלא חילל את החג, כי בשופר תקע, אך לא יצא ידי חובה, לעומת זאת אם 'והעברת' הוא כדברי הריטב"א שאין עליו שם שופר, הרי שבצורה זו, לא תקע בשופר, כי לשופר יש צורת תקיעה, שמקבילה לצורת גידולו, ויש לדון שהוא צריך כפרה על גזירת כלי שיר דחילול חג מדרבנן, או מוקצה, תלוי יהיה בביאור דברי הגמרא לרש"י שנצמד ללשון הגמרא, הוכרח לומר שהיה שינוי בגוף השופר עצמו כי פסול היינו שאינו שופר עליו דיברה התורה, ותיאורטית יש אפשרות שראם תקע בצד הרחב יהיה כשר, לכל הפחות לדעת רש"י בשיטת הבבלי, ולדברי הירושלמי יהיה פסול, בגלל והעברת, ולדברי הריטב"א אף הבבלי סובר שהוא הוא דין והעברת שהוא דין בצורת התקיעה של האדם.
והנה הרמ"א שהביא את דין פסול תקע בצד הרחב ואף כתב "פסול" הכריע שדין "והעברת" מלכתחילה הינו על צורת התקיעה, והוא פסול בשופר עצמו כמו דין הפכו, וכדברי הירושלמי ממש ( והפסוק שהביא הירושלמי "מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה הוא רמז ואסמכתא בעלמא" )  ולכן הוסיף דין זה למרות שידע שמרן הביא דין זה כבר בסימן תק"ץ סעיף ט. ובמפורש כתבו, ומה הוסיף הרמ"א במפת השולחן לו על השולחן ערוך, אלא שסימן תק"ץ מדבר על סדר הראוי לתקיעות, דהיינו שאינו פסול בשופר עצמו כי בסופו של דבר לא שינה את צורתה הטבעית של השופר מצורת גידולו, וכדברי רש"י שהוסיף ברותחין, ולא בכדי, כדי להדגיש לנו שמדובר על שינוי צורה, וכן בפירושו "כדרך שהוא על ראש הבהמה" ומכיוון שתקע בצד הרחב לא שינה כלום אינו "פסול" כי אם לא יצא ידי חובה, כי צורת התקיעה איננה כראוי, ונפקא מינה האם יש עליו שם שופר, או שאין עליו שם שופר, אם כעת החזירו למצבו הקודם, והיה מוכרח להוסיף עליו ממינו הרי שאם הוא יצר יש מאין כי היה פסול, שופר כשר הוא לעומת זאת אם היה עליו שם שופר אלא שלא יוצאים בו ידי חובה, וע"י מינו שהיה מוכרח להוסיף עליו הוכשר לשופר, הרי שיש כאן פסול של שופר אחד אמר רחמנא ולא שתי שופרות. ודו"ק.
ולאור דברי אלו מאירים דברי מרן מאיר עיני ישראל, החפץ חיים, המשנ"ב בסימן תקפ"ו ס"ק ס"א שכתב: אלא שהרחיב וכו' היינו על ידי רותחין ( רש"י ד"ה שקיצר. שער הציון ס"ק צח ) וגם כן הטעם דבעינן שיהיה דרך גדילתו שהצד הקצר הוא כנגד פי האדם. ( הריטב"א שם ד"ה דרך. שער הציון ס"ק צט )
ובס"ק ס"ב כתב המ"ב: במקום הרחב. פירוש, אפילו בשופר שעשוי כהוגן, והכל מטעם הנ"ל. עכ"ל.
פירוש זה בא לאפוקי שלא נאמר שהמהלכים חלוקים האחד על חבירו בפירוש הסוגיה, כי בכל מקרה יש את הירושלמי וכן את הריטב"א שהוא "גם כן הטעם דבעינן שיהיה דרך גדילתו שהצד הקצר כנגד פי האדם" ולכן אף שזה נעשה כהוגן, ורש"י בסוגיה דיבר על שינוי מהותי בצורת השופר באמצעות מים רותחין, השופר פסול.
כי צורת התקיעה בשופר, היא כצורת הגדילה שלו במציאות שהצד הקצר קרוב יותר לפי האדם מאשר הרחב הנמוך, וכן בסימן תק"ץ ס"ט כתב המ"ב באופן ברור יותר על דברי מרן שכתב: אם תקע בצד הרחב של השופר לא יצא. (ס"ק ל"ו) לא יצא. דכתיב "והעברת שופר תרועה" וקיבלו חז"ל דרוצה לומר דרך העברתו, כלומר בדרך תמונת גידולו שהאיל מעבירו מחיים בראשו כך צריך לתקוע בו, דהיינו במקום הקצר, ( חיי אדם כלל ק"מ ס"ה בשם הר"ן דף ו: ד"ה גמ', והריטב"א בסוכה כ"ט: ד"ה יבש ) וגם רמז לדבר "מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה". עכ"ל.
ולא זכיתי להבין דבריו, היאך זיווג דברי רש"י עם הריטב"א ללא אומר ודברים, שהרי הביאור של "והעברת" כדרך שהוא משוך הוא פירוש רש"י שאינו מקור מספק הפוסל בתקע בצד הרחב, והיה לו לדייק כפי' הריטב"א שהובא למעלה, שבו יש חשיבות בין צורת הגידול שבו הצד הקצר קרוב לפי האדם, שהיא סיבת הפסול.
אך נראה שרבינו המ"ב העוסק בעניני הלכה, לא דקדק בכך מכיון שגם לרש"י בביאור מהלך הגמרא, הרי יש את הירושלמי שנוקט שתקע בצד הרחב הוא לעיכובא אלא שהוא דין נוסף, ואין הכרח שהבבלי חולק עליו, ומה שננקט ש'הפכו' הוא שינוי צורת השופר, הוא לאו דווקא, אלא העיכוב הוא מצד צורת התקיעה שאינה כתיקנה בצורת השופר המקורית.
ונראה לבאר את הנושא, כי שופר הינו שפופרת, וכל עוד הוא גלד החלול בטבעיותו שם שופר עליו, בכדי להפקיע שם זה ממנו, רק התורה יכולה לעשות זאת באמצעות שם אחר שקוראת לו, דוגמת קרן פרה שקראתו התורה "קרן" 'בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו' זאת אומרת על אף שמציאותו מציאות שפופרת היא, מה שקובע את שמו, הוא התורה, שהרי מדובר על דיני התורה מצוות "תקיעת שופר" כפופה ללקסיכון התורני, וקרן פרה-שור קרויה קרן ואינה שופר. ( כמבואר בב"ח ובפרישה שמציאות קרן פרה שופר היא אך תורנית היא קרויה קרן וסגי בהכי להפקיעה מתורת שופר – וכך הוא במציאות הנראית שקרן פרה חלולה היא כשפופרת )  אך כל עוד אין לנו איזכור המפקיע, ואין לנו מציאות המפקיעה את שם השפופרת ממנו, הרי שמציאותו היא "שופר" ובכדי להפקיע שם זה ממנו הרי שנדרש שהוא לא יהיה חלול, ולא גלד, והרי מציאות זועקת שופר הוא.
ולאור דברים אלו, נראה שביאור דברי הגמרא, הן לרש"י והן לריטב"א הם שמאחר שצורת התקיעה אינה זהה לצורת גידול השופר על ראש האיל, הרי שיש פסול בשופר בצירוף התקיעה, כי אמור להיות הקבלה בין צורת גידול השופר, לצורת התקיעה, והלימוד בוהעברת" הוא שתהיה הקבלה זו, אך תמיד הפסול הוא בתקיעה, הגע עצמך, אם החזיר את השופר לקדמותו, או שתקע שוב מן הצר הרי בוודאי יצא י"ח, כך שאין פסול בשופר זה אלא בצירוף התקיעה שהיא אינה בהתאמה לגידולו, כך שגם רש"י יודה בפשטות לבאר שדברי הבבלי הן לא דווקא, ואין מחלוקת וא"ש דברי המ"ב שצירפם כאחד, והיו לאחדים.