שופר איל כפוף – א'לול ב'א

שופר איל כפוף – התעוררות עוד מחודש אב האם ייתכן שראוי להתחיל את הכנותינו לראש השנה כבר מחודש אב, ולא רק באלול? על פי דרשות חז"ל, דברי הפוסקים ומנהג התקיעות – מסתבר שהתשובה חיובית. מהות השופר, הכפיפות, והלימוד ההלכתי – כולם שזורים זה בזה, וכבר מראש חודש אב מתחיל תהליך ההכנה הפנימית לקראת הדין והרחמים.

שופר איל כפוף – א'לול ב'א
רמזו בעלי הדרש על דברי הגמרא במסכת ברכות ( דף סא. ) "אחרי ארי ולא אחרי אשה" היינו שראוי לאדם עוד מחודש "אב" שמזלו הוא בסימן אריה להתכונן לראש השנה, ולא אחרי "אשה" היינו חודש אלול שבמסורת היהודית מתייחס מזל בתולה לחודש אלול. האמנם יש להתכונן לראש השנה עוד מחודש אב? והאם לא מוקדם מדאי?
על כך ועוד במאמר שלפניכם.
א) הנה המקור לתקיעת השופר בחודש אלול הוא בפרקי דרבי אליעזר מו: "רבי יהושע בן קרחה אומר: ארבעים יום עשה משה בהר, קורא במקרא ביום ושונה במשנה בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה.
ובשבעה עשר בתמוז שיבר את הלוחות, והרג את לייטי ישראל, ועשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל וכיתתו כעפר הארץ, והרג את כל אשר נשק לעגל, והכרית עבודה זרה מישראל, והתקין כל שבט במקומו.
ובראש חודש אלול אמר הקב"ה למשה: עלה אלי ההרה (דברים י, א), והעבירו שופר בכל המחנה, שהרי משה עולה להר, שלא יטעו עוד אחר העבודה זרה. והקב"ה נתעלה אותו היום באותו שופר, שנאמר (תהלים מז, ו): עָלָה אֱלוֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר. ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בראש חודש אלול בכל שנה ושנה". **את המנהג הזה הביא הרמ"א.
וגם הספרדים ובני עדות המזרח שנהגו לומר מר"ח אלול סליחות, נהגו לתקוע בשופר במעמד הסליחות, ולמרות שהמקור הוא במנהגי אשכנז, יש לומר שיש לכך מקור דווקא בתקנה אחרת של משה רבינו.**שהרי "משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג" (מגילה לב ע"א). מאידך נאמר: "שלושים יום קודם הרגל דורשים בהלכות החג" (פסחים ו ע"א)?
רבנו ניסים (פסחים ב ע"ב ברי"ף), כותב שמשמעות ההלכה ששואלין ל' יום לפני החג היא, שאם באים לשאול שאלות בהלכה, השואל בהלכות פסח נחשב כשואל כענין והוא קודם לאחר. בחג עצמו יש לדרוש בהלכותיו.
המגן אברהם (שו"ע או"ח סי' תכט ס"ק א), כותב שיש ללמד את הלכות החג שלושים יום קודם, ובחג עצמו יש לדרוש בהיבט הרעיוני והמוסרי והמחשבתי, של יציאת מצרים.
ב) ולפי זה יש לומר שכחלק ממצוות עשה דאוריתא של "יום תרועה יהיה לכם" יש ללמוד את הלכות שופר, אך מכיוון שלהבדיל מפעולות המצווה הנדרשות בפסח, בחג, ובעצרת, בראש השנה מדובר על "תקיעת שופר" שעליה נאמר שהיא חכמה ואינה מלאכה, וכן בורות כללית הייתה נחלת הכלל בנושא תקיעות שופר, שהרי חז"ל ביטלו את המצווה לכלל ישראל, כשחל ראש השנה בשבת מחשש שאדם מחוסר בקיאותו במלאכת התקיעה יעביר את השופר ד' אמות ברה"ר בדרכו לבקי או למומחה  שילמדנו או שיתקע לו בשופר, הוי אומר שמדובר על פעולה שדורשת מיומנות ומומחיות כל שהיא, ולכן קודם ראש השנה כחלק מהלכות חג בחג יש ללמוד את מלאכת התקיעה, וכן כתב המרדכי במקור מנהג התקיעות לבני אשכנז, ומקור זה הרי שהוא מחייב הן את בני עדות המזרח באותה מידה כחלק מהלכות חג בחג.
ורמזו כבר על כך שחודש אב הוא רמז עב לא'לול הב'א ומתקרב לאחר תמו"ז שהוא אך ז'מני ת'שובה מ'משמשים ו'באים, אב הוא גם במשמעות "אבא" אבינו אב הרחמן, הרומז על אבינו מלכנו שהיא התפילה שנאמרת במשך כל ימי הסליחות והרחמים, בהם המלך בשדה, כאב היוצא לחפש את בניו התועים כשה באבוד דרכם בשגרת השנה, בכדי לייצבם שוב על דרך המלך, לקראת שנה חדשה, כיול זה הוא מחויב מציאות שאכן בכל נושא בעולם, יש את המחשבה של  ה ZOOM AUTH  ( כמו שכותב הרמח"ל במסילת ישרים בהקדמתו שתהליך של חשבון מתבצע על ידי כל ארגון ואדם בכל ענייניהם ואין סיבה שאדם לא יחשב את דרכיו ומעשיו ופעולתיו בכדי להשתפר בהם ) שמאפשרת לאדם חישוב מסלול מחדש, וכבר אמר חכם יהודי כששינה את דעתו שהייתה קבועה שנים על ענין מסוים, וערערוהו בשאלה, היאך הוא משנה את דעתו? "רק חמור אינו משנה את דעתו" ואכן מותר האדם מן הבהמה אין, מלבד הנשמה הטהורה, שהיא עתידה ליתן דין וחשבון לפני כיסא הכבוד, מה שמחייב אותנו, לשום עליה את ליבנו, ולהבין האם אנו ממצים את היכולות והכישורים שניתנו לנו ועושים שימוש בכלים הנפלאים אותם חנן אותנו הקב"ה בחסדו, בכדי להיטיב לעצמנו ולסביבתנו.
כמובן שלפני שלומדים את הפרקטיקה המעשית של "תקיעת השופר" יש ללמוד את ההלכות הבסיס של השופר, אם אתם מתחברים לדברי הרמב"ם הרי שהוא ייחד פרקים מיוחדים להלכות "שופר" לעומת זאת הטור וכן השו"ע שילבו זאת בהלכות ראש השנה, מכיוון שדרכם היא לפסוק את ההלכה גם במנהגי והלכות ראש השנה (להבדיל מהרמב"ם שכותב הלכות על בסיס התלמוד שם מנהגים אלו לא מובאים ובכללי הרמב"ם הוא איש הלכה "טהור") פותחים במנהגי הסליחות ותקיעות השופר הנהוגים בקהילות השונות מחודש אלול שהוא ההכנה לראש השנה, החיבור הזה מחזיר אותנו שוב לכך שהלכות "ראש השנה" תחילתם בחודש אלול, ולכן עוד מחודש אב יש ללמוד את הדברים, כחלק מההלכה של שלושים יום קודם החג, מאוד פשוט לזכור את מקור ההלכה של הלכות שופר מבין הלכות ראש השנה בשולחן ערוך סימן תקפ"ו הוא הסימן הפותח את הלכות שופר, ומספר תקפ"ו הרי הוא 586 שהוא עולה כמנין שופר = 586 כך שממש לא קשה לעבור על ההלכות האלו, המסתיימות בסימן תק"צ בסדר הראוי לתקיעות שופר.
ג) הגאון יעב"ץ כתב שאנו יודעים שעם מרן הבית יוסף, שזכה לכתוב את השולחן ערוך שהתקבל בכל עם ישראל, שרתה שכינה והסימן לכך שנזרקה בו רוח קודש וכיוונה דעתו את סימן תקפ"ו למנין 586 כמנין שופר, אך לא הבנתי את דבריו, הרי מרן השו"ע סידר את דבריו על סדר הטור, וכבר רבינו יעקב בעל הטורים  1.  סידר את הלכות שופר בסימן תקפ"ו כך שאינו ענין לשכינה ששרתה בדברי מרן הבית יוסף.
וכך פותח הטור את דבריו בסימן תקפ"ו "שופר של ראש השנה צריך שיהיה ראוי לתקוע בו, שיתקע התוקע במקום שראוי לתקוע בו, ובזמן שראוי לתקוע בו, ויהיה התוקע ראוי לתקוע בו, ושתהיה התקיעה כסדרה וכהכשרה"…
והוא ממשיך "שופר הראוי לתקוע בו כיצד שיהיה של איל וכפוף" והוא מביא את מקורות ההלכה, הן על איל והן על כפוף.
על איל הוא מביא את דברי רבי אבהו בגמרא ( ר"ה דף טז. ) "דאמר ר' אבהו מפני מה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדתו של יצחק ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם את עצמכם לפני"
על המקור לכפוף הוא מביא את דברי לוי ( ר"ה דף כו: ) "וכפוף אמר רבי לוי מצוות שופר של ר"ה ויוה"כ ( של יובל ) בכפוף" ומוסיף הטור "ואיתא בירושלמי ( ר"ה פ"ג ה"ד ) כדי שיכפפו ליבם בתפילה".
ולא זכיתי להבין את דברי הטור, הרי דברי רבי לוי המצוטטים מהבבלי בר"ה דף כו: הגמרא מבארת שהסיבה לדעת רבי יהודה שמצוותו של ר"ה בזכרים הוא בגלל שזכר היינו איל זכר הוא כפוף, "וכמה דכייף איניש דעתיה טפי עדיף" ופרש"י:  כמה דכייף איניש – בתפלתו פניו כבושין לארץ טפי עדיף משום והיו עיני ולבי שם (מלכים א ט) הלכך בראש השנה דלתפלה ולהזכיר עקידת יצחק בא בעינן כפופין ויובלות שהן לקרוא דרור בעינן פשוטין וגזירה שוה לית ליה. עכ"ל.
ומדוע הביא את המקור להסבר הכפוף בלוי מהירושלמי, ומה הוסיפו דברי הירושלמי על הביאור המבואר באר היטב בבלי "כמה דכייף איניש דעתיה טפי עדיף"?
ד) ואולי נראה לבאר, שכפיפה זו אין אנו יודעים מה טיבה, שמא כל היום שהוא "יום תרועה" יש לאדם לכפוף את ליבו, ולכבוש פניו בארץ, מה שלא עולה בקנה אחד עם דברי הנביא נחמיה וכן עם דברי התורה בעצמה שיום הזכרון הוא יום טוב, וכן "לכו אכלו משמנים ושתו יין ממתקים וכו' וכמו שנפסק בשו"ע שיש ללבוש בגדים לבנים וחדשים, ולהיות בטוח בחסדי הבורא שיגזור דיננו לטובה, והיאך הדברים מסתדרים, זה דוחק את תחושת הכפיפות אך לתפילה, והנה אכן רש"י כבר הרגיש בכך והסביר את הדבר מבחינת פיזית שכיפוף הוא כיבוש עיניו למטה כלפי ליבו, לעומת "כמה דפשיט טפי עדיף" שביאר רש"י: כמה דפשיט טפי עדיף – משום נשא לבבנו אל כפים (איכה ג) הלכך בראש השנה בפשוטין דלתפלה הוא ודיוה"כ נמי משום דשוייה בגזירה שוה ובתענית דלכנופיא לא איכפת לן ועבדינן כפופין להכירא ולר' לוי אית ליה כר' יהודה דלתפלה בעינן כפופים וכו' עכ"ל, מכיוון שמדובר על מציאותו הפיזית של המתפלל או התוקע ( שהוא כמתפלל עי מאמר תקיעה כתפילה ) הרי שבוודאי לא מדובר על מציאות היום, למרות שכל היום נקרא "יום תרועה" ויש ציווי שיהיה לכם.
ומנין לרש"י זאת? המקור לכך הוא בדברי הירושלמי שמדגיש בדברי רבי לוי שמדובר על מציאות האדם בתפילה, ובכך רמז הטור שהביא את המקור לכפוף, מדברי הירושלמי, כי בבלי לא סגי לן, כנ"ל. וצ"ע.
ה) וכל זה מחבר אותנו שוב לחודש אב, שהוא לפי המהלך המבואר תחילת התהליך הלימודי של ההלכות השופר האמור להיות כפוף, כי האב הרי הוא האבא והרי אנו אומרים ביום ראש השנה בעצמו "היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם, אם כבנים אם כעבדים, אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים עיננו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו קדוש" אדם שהכין את עצמו עוד לפני חודש "אלול" או מזמן ה"אב" הרי שהיחס אליו הוא של קרבת אב, לעומת זאת מי שלא, הרי בסופו של יום הוא תחת מלכותו ה', ועיניו תלויות למתנת חינם, שהרי אין הוא מגיע עם עבודתו, אלא בקשתו היא שה' יחון אותו כמו שחונן את העבדים, והרי ביום הכיפורים של היובל כל העבדים משתחררים לחופשי, ואנו מבקשים שכמו שהיובל הושווה בחזרה לראש השנה בנושא של השופר שגם הוא "כפוף" למרות שסמל הפשוט" ראוי יותר ומותאם יותר לסמל חופש וחירות, אנו מבקשים מאת ה' שלמרות שלא הצלחנו בעבודת הלב מחודש "אב" ל"אם כבנים כרחם אב על בנים" הרי שהיחס אלינו יהיה כמו ביובל "שהעבדים משתחררים לחופשי" כנוהל מחזורי כל 50 שנים ללא קשר לפעולותיהם, ומעשיהם או מערכת היחסים שיש להם עם אדוניהם.

……………………………………

1. ובעל הטורים רבינו יעקב הלא ידוע בפרפראותיו, יש לנו מאלו אלפי גימטריות בחידושיו על התורה, כך שהגיוני שכיוון לזכור את הלכות שופר מכיוון שנטה מדברי הרמב"ם שכתב "הלכות שופר" ייעודית, לעומת הטור שכתב הלכות ראש השנה והטמיע לאחר כמה סימנים את הלכות שופר, ואין תזכורת כל שהיא לשינוי שחל בהלכות ראש השנה, שמתחילה מונה מנהגי חודש אלול וערב ראש השנה, מסימן תקפ"א ולאחר 5 סימנים עובר להלכות שופר, וצ"ע.