וְשִׁנַּנְתֶּם – בית מדרש דיגיטלי לאנשי מחשבה ומעשה 📚

חודש טוב ומבורך, חודש טוב ומבורך, חודש אייר הבא עלינו לטובה.

בשבת האחרונה זכינו להשתתף בסיום הש"ס של חבר קבוצתנו היקר הרב שמואל רז ואין הכנה טובה לפתוח את חודש אייר יותר מאשר גומרה של תורה שבעל פה, התלמוד הבבלי עליו מבוססת עיקר התורה שבעל פה והוא התקבל כסמכות קובעת גם מול ירושלמי או מקורות אחרים בתורה שבעל פה, מכיוון שהוא נכתב אחרון, ורבינא ורב אשי שסדרוהו ראו את דעות המובאות במקורות האחרים וסדרו כהכרעה את מה שנכתב שם, הכלל "הלכתא כבתראי" למרות שאין הלכה כתלמיד במקום הרב, וירידת הדורות הייתה ברורה, כאן דווקא ההלכה כמו התלמוד בבלי, ואכן חודש אייר שידוע בראשי התיבות 'אני השם רופאך' חשוב לצטט את תחילת הפסוק, בכדי שנבין שלא די בכך שנדע את ראשי התיבות של החודש בכל לקבל את סגולת הריפוי בחודש זה, ו"ַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ:"(שמות טו כו) חודש אייר הוא חודש שחל בזמן ההכנה לשבועות חג מתן תורה,
הרמח"ל כתב שבכל חג וחג ניתן לקבל מאור אותו היום ולהמשיכו עלינו בהווה כבעבר,
ועל התורה נאמר 'רפאות היא לשריך ושיקוי לעצמותך' ואמרו חז"ל במסכת עירובין ( דף נד: ) "חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ — יַעֲסוֹק בְּתוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ״. חָשׁ בִּגְרוֹנוֹ — יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרוֹתֶיךָ״. חָשׁ בְּמֵעָיו — יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ״. חָשׁ בְּעַצְמוֹתָיו — יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ״. חָשׁ בְּכׇל גּוּפוֹ — יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְכׇל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא״. אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרַבִּי חִיָּיא: בֹּא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וְדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם: אָדָם נוֹתֵן סַם לַחֲבֵירוֹ — לָזֶה יָפֶה, וְלָזֶה קָשֶׁה. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן: נָתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל — סַם חַיִּים לְכׇל גּוּפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְכׇל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא״
וההסבר לכך הוא שהתורה היא סדר הבריאה, התוכנית האדריכלית של הבורא ש'איסתכל באורייתא וברא עלמא', וגוף האדם נברא בסדר ובחכמה כוונת מכוון לכל פרט ופרט, וכאשר יש שינוי בסדר הגוף הוא מאותת באמצעות כאב, ראש, גרון, מעיים, עצמות, כל הגוף, וכשאדם עוסק בתורה, ולא רק אלא משיב אל לבבו ושומר על חוקותיה, הרי שהוא מחזיר את אבריו אלו לסדר המקורי של בריאתם,

והשאלה המתבקשת קושיית המהר"ל מפראג אחרי שנאמר "החש בכל גופו יעסוק בתורה" מדוע פירטו קודם לכן אברים חלוקים, ראש, גרון וכו' ?

ולפי מה שביארנו קודם שהם דברי המהר"ל בספרו נתיבות עולם נתיב שמיני, עיין שם.

בשום על לבנו דברי האור שמח בספרו על התורה, פרשת בחוקותי

בפרשה זו הוא מנבא ( כחכם העדיף מנביא ) כי מגרמניה תפתח הרעה לכל יושבי הארץ, ספרו שראה אור בשנת תרפ"ז קדם 13 שנים לפרוץ מלחמת העולם השניה, ונכתב בצעירותו בהיותו בגיל 17, הרבה לפני השואה.

נבואתו על מקור הרעה שתפתח מגרמניה. הוכיח קשות את בעלי הדעה כי "ברלין היא ירושלים" כי "רוח סופה וסער" תעקרם ממקומם, אזהרה שהתגשמה אחרי פטירתו.

את ה'משך חכמה' רבינו מאיר שמחה הכהן, רבה של דווינסק 40 שנה, הוציא אמנם בתרפ"ז אך הוא נכתב בהיותו בגיל 17 ( משך הוא ראשי תיבות של שמו מאיר שמחה כהן ) ואולי יש קשר לכך שבשנת תרפ"ו נפטרה אשתו ומספרים שהוא התכופף כלפי ארונה ואמר: "חיה חיה, אל תדאגי, עוד בשנה זו אבוא אליך" ואמנם הוא נפטר באותה שנה, בליל שבת, ד' אלול.

ואנו לדברי נביא, שנכתבו כשהיטלר ימ"ש עוד היה צייר כושל שלא התקבל למגמת אומנות באוניברסיטת ברלין. <ראה הערה 1. ציטוט מלא של דבריו>

אלו דברי רבינו ה'משך חכמה' כלשונם:

כל הנביאים לא נתנבאו אלא למחזיק ת"ח, אבל ת"ח עצמן כו' עין לא ראתה. הפירוש פשוט, דהעוסק ודבוק במושכלות אין שכרו רק במושכלות, שאין החוש שולט בו, אבל המחזיק ת"ח, שהוא בנכסיו, דבר גשמיי והחוש שולט בו, עליו נבאו הנביאים כל גמולות המוחשים וענינים המושגים. אמנם כ"ז במחזיק ת"ח, אבל מי שעושה מפעלים, להיות מבני עם הארץ ת"ח ולעשות אנשים לתלמודיים שכרו גדול עד כי אמרו אם תוציא יקר מזולל כפי תהי', ואז שכרו במושכלות אשר אין החוש שולט עליו. לכן בכולהו רבנן המחזיקים אותם שכרם מושג ומעלתם מוחש, לכן מצי לאיסתכולי לבר מגוהרקי דר' חייא, וזהו המחזיקים את ר' חייא, שהם המה מרכבתו, זהו לא מצית לאסתכולי משום, דמי שהחזיק את ר"ח הלא היו נעשים גדיים תישים ומינוקא הוי מתני להו שיתא סדרי כו', וכמו דהוי אמר לר' חנינא בהפועלים שם, דהרבצת תורתו היה להוציא תורה מינוקי, וא"כ שכר המחזיקים אותו הוא ענין בלתי מושג בחוש. עד כאן לשונו.

בתמצית הוא מסביר, שמי שההבדל בין מי שמחזיק בצורה פיזית את התורה ומגדיל אותה, למי שמשקיע בזולל ומוציא ממנו את יקרת נשמתו האלוקים לאור באור התורה, שכרו הוא רוחני או בלשונו במושכלות אשר אין החוש שולט עליו, הוא מעל הטבע. ולכן עין לא ראתה אלוקים זולתך.

וזה מדויק במילים אני השם רופאך, למרות שניתנה לרופא רשות לרפא, בעסק התורה הוא מתקן את סיבת החולי, השם רופאך, ולא נזקק לרופאים ורפואתם.

יקירנו הרב שמואל רז, זכה להיות אחד ממקימי התורה ומחזיקה, ולהיות מגדלור לסביבתו בהחזקת והגדלת תורה והאדרתה, אהבת ה' תורתו ועמו להם נתנה, מפעמת בו, והיא השראה לנו תלמידי השיעור ומרביצי התורה בבית מדרשנו, וכולנו מאחלים לו שיזכה לסיים ספרים נוספים, ולהמשיך בזיכוי הרבים, להגדיל תורה ולהאדיר.

מאחלים ומייחלים בהערכה והוקרה,
תלמידי בית המדרש מ'הדף היומי' – ומורנו הרב משה לנדסמן שליט"א מח"ס שו"ת משנת הטהרה.

שנזכה לכך כולנו, אכי"ר.

……………………………………………………………………………………………………..

1. נבואתו על מקור הרעה שתפתח מגרמניה. הוכיח קשות את בעלי הדעה כי "ברלין היא ירושלים" כי "רוח סופה וסער" תעקרם ממקומם, אזהרה שהתגשמה אחרי פטירתו.

וספרו זכה לראות אור, ואנו לדברי נביא, שנכתבו כשהיטלר ימ"ש עוד היה צייר כושל שלא התקבל למגמת אומנות באוניברסיטת ברלין.

נביא את דבריו כלשונו.

והנה מעת היות ישראל בגוים, ברבות השנים, אשר לא האמינו כל יושבי תבל, כי יתקיימו באופן נפלא, אשר לא ישער מחשבת אדם משכיל, היודע קורות הימים והמצולות אשר שטפו באלפי שנים על עם המעט והרפה כח וחדל אונים [אשר זה לבד ג"כ מופת נפלא וגדול על קיום האומה למטרה נשגבה אלקית, אשר נתנבאו עליה הקדמונים]. הנה דרך ההשגחה, כי ינוחו משך שנים קרוב למאה או מאתים ואחר זה יקום רוח סערה ויפוץ המון גליו וכלה יבלה, יהרוס ישטוף לא יחמול, עד כי נפזרים בדודים ירוצו, יברחו למקום רחוק ושם יתאחדו, יהיו לגוי, יוגדל תורתם, חכמתם יעשו חיל, עד כי ישכח היותו גר בארץ נכריה, יחשוב, כי זה מקום מחצבתו, בל יצפה לישועת ה' הרוחניות בזמן המיועד, שם יבוא רוח סערה עוד יותר חזק, יזכיר אותו בקול סואן ברעש יהודי אתה ומי שמך לאיש, לך לך אל ארץ אשר לא ידעת, ככה יחליף מצב הישראלי וקיומו בעמים, כאשר עין המשכיל יראה בספר דברי הימים. וזה לשני סבות לקיום הדת האמיתי וטהרתו, לקיום האומה, כי כאשר ינוח ישראל בעמים יפריח ויגדל תורתו ופלפולו, ובניו יעשו חיל יתגדרו נגד אבותיהם, כי ככה חפץ האדם, אשר האחרון יחדש יוסיף אומץ מה שהיה נעלם מדור הישן, וזה בחכמות האנושית, אשר מקורן מחצבת שכל האנושי והנסיון בזה יתגדרו האחרונים, יוסיפו אומץ, כאשר עינינו רואות בכל דור, לא כן הדת האלקי, הניתן מן השמים ומקורו לא על ארץ חוצב הלא אם היה בארץ ישראל מלפנים הלא היה להן להתגדר בתיקון האומה כל אחד לפי דורו, ב"ד הגדול היה יכול לבטל את דברי ב"ד הקדום, ומה שנדרש בי"ג מדות אף ב"ד קטן היה יכול להראות אופן הישר בעיניהם, וראה ביוהכ"פ לענין שיעורים מה שאמרו, שבדיני נפשות הוא כל אחד כפי הסכם חכמי דורו איזה שיעור קצוב. יעו"ש. ומלבד זה היה תמיד הופעה אלקית רוחניית, מלבד מקדש ראשון, ששרה עליהן הרוח והיו נביאים ובני נביאים ואסיפת בעלי החכמה והטהרה המוכשרים לזה, כאשר כתב רמב"ם בהלכות יסוה"ת והיה אורים ותומים. אף במקדש שני אמרו, ששם שואבים רוח הקודש, והיה גלוי אור אלקי תמיד חופף, אשר לא ידעו הדור מלפנים, ובההנהגה של האומה בענינים הזמנים, כאשר היה המשפט מסור להם לדון להוראת שעה, שהשעה היה צריכה לכך, לא כן בגולה, שנתמעט הקיבוץ והאסיפה בלימוד התורה, שמטעם זה אין רשות לשום ב"ד לחדש דבר, כמוש"כ רמב"ם בהקדמתו לספר משנה תורה, ואין שום חוזה ונביא ומחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהן שבשמים. כך היא דרכה של האומה, שכאשר יכנסו לארץ נכריה, יהיו אינם בני תורה, כאשר נדלדלו מן הצרות והגזירות, והגירוש, ואח"כ יתעורר בהם רוח אלקי השואף בם להשיבם למקור חוצבו מחצבת קדשם, ילמדו, ירביצו תורה, יעשו נפלאות, עד כי יעמוד קרן התורה על רומו ושיאו, הלא אין ביד הדור להוסיף מה, להתגדר נגד אבותם, מה יעשה חפץ האדם העשוי להתגדר ולחדש, יבקר ברעיון כוזב את אשר הנחילו אבותינו, ישער חדשות בשכוח מה היה לאומתו בהתנודדו בים התלאות, ויהיה מה, עוד מעט ישוב לאמר שקר נחלו אבותינו, והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו, יליף ממקלקלתא ולא יליף מתקנתא, יחשוב, כי ברלין היא ירושלים, וכמקולקלים שבהם עשיתם, כמתוקנים לא עשיתם ואל תשמח ישראל אל גיל בעמים. אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו, יניחהו לגוי מרחוק, אשר לא למד לשונו, ידע כי הוא גר, לשונו שפת קדשינו, ולשונות זרים המה כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל, ותנחומיו ניחומי נביאי ד', אשר נבאו על גזע ישי באחרית הימים, ובטלטולו ישכח תורתו, עומקה ופלפולה, ושם ינוח מעט, יתעורר ברגש קדש ובניו יוסיפו אומץ ובחוריו יעשו חיל בתורת ד', יתגדרו לפשט תורה בזה הגבול, אשר כבר נשכחה. ובזה יתקיים ויחזק אומץ. כה דרך ישראל מיום היותו מתנודד. פוק חזי אמיתת דברים בספר אור זרוע סוף הלכות תפילה בתשובה מר"א מביהם ז"ל מעמד האומה בארצות פר"א. עו"ש. וזה לא מאסתים, מיאוס הוא על שפלות האומה בתורה והשכלה הרוחנית המופעת מתורתינו הכתובה והמסורה, ולא געלתים הוא על גיעול ופליטה ממקום למקום, לכלותם הוא על הגלות, שזה גיעול וכליון חרוץ להאומה להפר בריתי אתם הוא על שכחות התורה רק כי אני ד' אלקיהם, ר"ל, שהגיעול והמיאוס הוא סבה שאני ד' אלקיהם, אבל לא מיאוס וגיעול מוחלטת לכלותם ולהפר בריתי אתם חלילה, שעל ידי זה יתגדל שמו ויתקיימו גוי זרע אברהם, זרע אמונים, ראוי ועומד לקבל המטרה האלקית, אשר יקרא ד' לנו באחרית הימים בהיות ישראל גוי אחד בארץ, והיה ד' אחד ושמו אחד. ויש לנו בזה דברים רבים, ואכמ"ל. עד כאן לשונו.

אני השם רופאך – סיום הש"ס