המלך הקדוש

עיון בדברי המשנה ברורה בעניין הזכרת יעלה ויבוא וברכת המזון בראש השנה

א. מחלוקת הראשונים בעניין תענית בראש השנה

בשולחן ערוך (או"ח סימן תקצ"ז סעיף א) נפסק:
"אוכלים ושותים ושמחים ואין מתענין בר"ה וכו', אמנם לא יאכלו כל שבעם למען לא יקלו ראשם, ותהיה יראת השם על פניהם."

וברמ"א שם (סעיף ג):
"יש אומרים שמצווה להתענות בראש השנה."

ובט"ז (סק"א) הביא בשם הבית יוסף את שיטת הכלבו שכתב: יש אומרים שצריך להתענות בראש השנה.
עוד הביא בשם כמה ראשונים דמצווה להתענות, ויש אומרים שאסור להתענות בר"ה.

המגן אברהם מביא תשובת מהר"ם (סימן נד) שכתב כי מהר"ם עצמו התענה וקידש בביתו קידושא רבה, ואמר הטעם – לפי שהוא יום דאורייתא.
אמנם עיין בסימן רפ"ט – דאנן קיימא לן שהוא דרבנן, וכן עיין מ"ש בסימן רע"א.
ומ"מ מסיים המגן אברהם:
"נראה לי שבלילה של ר"ה אסור להתענות כמו בשאר יום טוב, כמ"ש בסימן תקכ"ט."

ב. דברי המשנה ברורה והערת הגר"ב ז'ולטי

הגר"ב ז'ולטי זצ"ל (משנת יעב"ץ סימן נ) העיר על דברי המשנה ברורה (סי' קפח ס"ו) שכתב בשם המגן אברהם:
בראש השנה – אם לא הזכיר בברכת המזון יעלה ויבוא – אינו חוזר, שהרי יש דעה שמותר להתענות.
והאליה רבה חולק על כך.

ותמה הגר"ב ז'ולטי:
"ופלא הוא שלא הזכיר שבליל ראש השנה – לכו"ע חוזר, שהרי כתב המגן אברהם שאסור להתענות בלילה, רק ביום!"

ג. יישוב הדברים על פי חידושו של ר' אבלי פסוועלער

ונראה ליישב דברי המשנה ברורה לפי דברי הגאון ר' אבלי פסוועלער זצ"ל, רבה של וילנא לפני דור הגר"א.
הוא חידש חידוש עמוק:
אף על פי שנפסק להלכה בסימן תקפ"ב סעיף א – שבלא הזכיר המלך הקדוש וסיים תפילתו – חוזר, מכל מקום בליל ראש השנה – אינו חוזר.

וטעמו: מכיוון שבליל ראש השנה הוא גם ראש חודש, וכבר נפסק שאין חוזרים על יעלה ויבוא בתפילת הלילה, משום ש"אין מקדשין את החודש בלילה" – נמצא שאין ודאות מוחלטת לחזור על הברכות.
וכשם שחוששים שמא אין זה ראש חודש גמור בלילה – כן הדין בהמלך הקדוש, שאין חוזר.

ועל פי זה מתבאר:
אף על פי שיש דעה שאסור להתענות, מ"מ מצד שני אין מקדשין את החודש בלילה. לכן לא שייך הטיעון של המשנה ברורה בשער הציון (סי' תקפ"ב), שכתב דלא נהירא, כי בשלמא בתפילת ראש חודש – מתפלל אותה תפילה עצמה.
אבל בראש השנה – תפילתו תפילת חג. ואם נאמר שאין חוזר מפני שאין מקדשין את החודש בלילה – אף שבלילה מצווה לאכול, לענין חזרה יש לחוש לספק ברכות להקל, ולכן אינו חוזר.

לעומת זאת, כאשר יש ודאות שיום זה הוא ראש חודש – הרי מאידך גיסא ניתן לצום, כמבואר בסימן תקכ"ט הנ"ל.

ד. המשנה ברורה לשיטתו – סברת "אין מקדשין את החודש בלילה"

ונראה שהמשנה ברורה לשיטתו:
כל שאין ברור לו כיצד יתפלל אדם תפילת ראש השנה – ולעניין הזכרת המלך הקדוש הוא נוקט שהוא חול – הרי זה משום סברת "אין מקדשין את החודש בלילה".

ומכאן הספק בשער הציון (סי' תקפ"ב סק"ד): הוא ניסה להעמיד מקרה שסיים "האל הקדוש" ולא המשיך, ועבר תוך כדי דיבור – שיצטרך לפי סברת ר' אבלי זצ"ל לסיים בתפילת חול.
אך הוא מתקשה – שלא מצינו שיכול לכתחילה לסיים בתפילת חול. וצ"ע אם נחשב הדבר דיעבד.

ה. יישוב תמיהת הגר"ב ז'ולטי

וכאן, בענייננו – שאין לנו בעיית תרתי דסתרי, שהרי מדובר בברכת המזון והנוסח אינו משתנה בין ראש השנה לחול –
נראה פשוט שלמרות שאסור להתענות (ואם ננקוט כך – הדבר מקבע את החיוב ומחייב לחזור),
מ"מ מכיוון שיש לנו את סברת "אין מקדשין את החודש בלילה" – אין לחזור.

ולכן אין פלא שהמשנה ברורה לא ציין זאת.
לשיטתו – מכיוון שיש שיטות שסוברות שמצווה להתענות, ובלילה נוסף החשש של "אין מקדשין את החודש בלילה" ללא בעיית שינוי נוסח – הרי ברור שאין חיוב לחזור.

ומה שקשה – מדוע לא העמיד המשנה ברורה את דברי ר' אבלי פסוועלער על ברכת המזון – י"ל בפשטות:
דבריו נאמרו על המלך הקדוש – שחיוב החזרה עליו חד משמעי.
ואף שם כתב שאין לחזור מסיבה זו.
ומכיוון שקיים אותו ערפל הלכתי שעליו העיר השער הציון – די בכך שדינו של ר' אבלי יתקיים גם בברכת המזון.

וממילא – אין כאן קושיא כלל על דברי המשנה ברורה.

וראיתי לאחר מכן שאת השאלה הזו מצוטטת בשם ה'מועדים וזמנים' מרן הגאון רבי משה שטרנבוך, ותירץ כנ"ל בשם גדול אחד שליט"א. ומצאתי בסימן רמד בהערות ובהמשך בחלק המילואים לאותה תשובה, את התירוץ שכתבנו, ושמחתי שעלה בדעתי לכוון לדעת אותו חכם. 

והנה במסכת יומא דף לח: אומרת המשנה: ואלו לגנאי בית אביטנס שלא לימדו מעשה הקטורת בן קמצר שלא לימד על הכתב לעומתם יהושע בן גמלא ומונבז והילני נזכרו לברכה ושבח, ועל כך מליצה המשנה "על הראשונים נאמר "זכר צדיק לברכה" ועל האחרונים "שם רשעים ירקב".

ומכיוון שמדובר על גאון עולם בדור דעה 4 שנים לאחר מות הגר"א שהיה רבה של וילנא בדור דעה של הגר"ח מוולאזי'ן החיי אדם ועוד ענקי רוח בדורו, ראיתי ציטוט על העיר ווילנא שרצו לצרפה למדינות אה"ו שהיו המדינות על הקהילות שקובועות את הטון לכלל הקהיליה היהודית במערב ומזרח אירופה לפני כ 250 שנה, והסיבה שיש שם 330 גדולי תורה ענקי רוח שכל אחד מהם הוא ענק רוח וגדול תורה בפני עצמו.

עוד בגיל 40 קראוהו גדול הדור, והיו לו ששים שקים של חידושי תורה שלא הגיעו למכבש הדפוס, ולמרות שהיה 40 שנה רב בווילנא, והיה פעיל ומחדש גדול בהלכה, עם הברקות וחידושי הלכה נפלאים, לא נדפס ממנו כלום, היות ועיסוקו היה בטובת הכלל ואין חבוש מתיר עצמו וכו'.

וחידוש אחד שנאמר בשם החיי אדם, בן עירו, (כלל כד אות י) הוא אחד מחידושי הדין הידועים ביותר, עליהם תלמידי החכמים הרבו פלפל וסברות ניחתו עד מאוד, ולא השתוו. כפי שכותב מן הסטייפלער זצ"ל, בפניני הקהילות יעקב.

וראיתי שהגרש"ז אוירבעך זצ"ל קיבל את חידושו של ר' אבלי זצ"ל, בברכת המזון, וכך נדפס בשמו בסידור.
 אך לאחר מכן נדפס אחרות בשמו ומהסיבות שאין ניחא ליה למ"ב בחידוש דיליה כשהוא עומד בתרתי דסתרי בין הגדרת היום כחול ומאידך הוא מתפלל תפילת ראש השנה, ולכן כתב על כך השער הציון לא נהירא.

אך היותר קשה הוא מתלמידי רבינו יונה ברכות (יב:) שם נחלקו הראשונים האם אדם שטעה ואמר בראש השנה תפילת חול האם יצא י"ח? לאחר הבאת השיטה הראשונה יוצא י"ח, אומרים תלמידי רבינו יונה: לא יוצא ידי חובה. והסיבה לכך היא שהמלך הקדוש הוא לעיכובא, והנה לפני דברי ר' אבלי הרי יצא ידי חובה, כי אין מקדשין את החודש בלילה.

ובאמת זו קושיה שהקשה תלמידו של בעל 'התניא' הדברי נחמיה זצ"ל ישירות לר' אבלי זצ"ל עוד בחייו, ולא זכה למענה, אך הדיין הוילנאי הגר"ש כהן זצ"ל בשו"ת בנין שלמה, מיישב באופן נפלא, כי דין המלך הקדוש' הוא מורה על המשפט, ועיצומו של יום ומשפט הוא על מלכותו הקדושה, ולכן דין המלך הקדוש אינו תלוי ביום טוב, אלא ביום הדין, שהינו ביום, ובו אין יוצא מן הכלל, ואין חולק, ואינו ענין לאין מקדשין את החודש בלילה שהוא דין בר"ח.

וכך מיישב בשו"ת הבנין שלמה את דברי הגאון. וקצת קשה על כך שהרי הדין של המלך הקדוש הינו בכל עשרת ימי תשובה, ולמרות שבינוניים תלויים ועומדים, אך וודאי שאין "משפט" אלא ביום דין, ואם כן מדוע הוא לעיכובא בשאר הימים, וקשה לחלק בין המלך הקדוש ביום ראש השנה להמלך הקדוש בשאר עשי"ת. שכל הפוסקים נקטום בחדא מחתא.

הגאון ר' שמואל רוזובסקי זצ"ל מבאר באופן שונה את דברי הגר"א פוסבילר זצ"ל, ובהקדמת החקירה האם הזכרת 'המלך הקדוש' הינה חלק ממטבע לשון התפילה, וללא הזכרה הזו, הרי שלא התפלל תפילה כלל, או שמדובר על הזכרה שהיא לעיכובא, עי' זכרון שמואל סימן כב.