אפקט שופר והכוח לשנות מציאות

ריש לקיש אומר במסכת יומא: "תשובה מאהבה הופכת זדונות לזכויות".

על בסיס זה מבאר הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל את דברי רש"י במסכת ראש השנה:

אמר רבי יצחק – "מפני מה תוקעין בשופר?" והגמרא שואלת: "מפני מה? רחמנא אמר תקעו!" – הרי יש גזירת הכתוב: "יום תרועה יהיה לכם".

אלא שמבארת הגמרא את שאלת הפתיחה של רבי יצחק: "מפני מה תוקעין (מיושב) וחוזרין ומריעין (מעומד על סדר התפילה)?"

מדוע בעצם תוקעין יותר מ־30 קולות של תקיעות מיושב לאחר ברכות השופר?

לערבב את השטן – סוד התקיעות הכפולות

והתשובה: בכדי לערבב את השטן. בפשוטו יש להבין: מאחר שאיננו רוצים שהשטן יקטרג בשעת התקיעות – אנו תוקעים פעמיים, כך שאינו יודע באילו תקיעות לקטרג, בראשונות (דמיושב) או באחרונות (דמעומד).

אך על כך קשה: מנין שהשטן מקטרג רק פעם אחת? אולי יקטרג בשניהם?

רש"י מבאר את דברי הגמרא: "שרואה ישראל מחבבין את המצוות – מתערבב ואינו מקטרג".

ובאמת שאינו ברור: מדוע חיבוב המצווה גורם להשבתת קטגוריית השטן?

הלא חיבוב המצווה ודאי לא חשוב יותר מהמצווה עצמה. ואם בזמן קיום המצווה עצמה הוא עשוי לקטרג ואף פעמיים – מדוע החיבוב גורם לו שלא לקטרג? ועוד – מהו הלשון "מתערבב", שמשמעותו שהינו מתבלבל ומהסס מלקטרג? היה לו לומר שאינו מקטרג כלל – "הס קטיגור".

תשובה מאהבה – סנגוריה מתוך קטגוריה

מבאר רבי עקיבא איגר זצ"ל פשט נפלא:

על בסיס דברי ריש לקיש – בתשובה מאהבה זדונות הופכים לזכויות.

וכשרואה את חיבוב המצוות של ישראל – ששבין על התקיעות גם בסדר התפילה – חושש השטן שתשובתם תשובה מאהבה.

שהרי אין האוהב ירא ושונא. ולכן הוא בדילמה קשה: קיטרוגו עשוי להפוך לסנגוריה על ישראל, שכן בתשובה מאהבה זדונותיהם נהפכים לזכויות ומצוות.

עם ישראל – מסירות נפש למצוות

וראיתי זאת במו עיניי: מסירות הנפש של עם ישראל על מצוות תקיעת שופר.

עשרות סיפורים מרגשים של פסיפס רחב של אנשים – שמטרתם קידוש שם ה' בעולם והגדלת כבודו יתברך, ללא מחשבות צדדיות.

אנשים שמקדישים את חייהם לזיכוי הרבים.

אברכים שלומדים לתקוע בשופר ומחנכים את הקטנים ללימוד המומחיות, כדי שיוציאו ידי חובה גם את הנשים – שקיבלו על עצמן את מצוות תקיעת שופר למרות שאינן חייבות מדאורייתא.

גבאי בתי הכנסת, חזנים צדיקים, פשוטי עם שתמימים עם ה' אלוהיהם – ומקיימים מצוותיו באהבה טהורה.

ריש לקיש – מגדולי בעלי התשובה

מי לנו גדול מריש לקיש – אחד מגדולי האמוראים, תלמיד חבר לרבי יוחנן מחבר התלמוד הירושלמי, שיצא לתרבות רעה בצעירותו ורבי יוחנן השיבו בתשובה ולימדו תורה עד שנהפך לגדול הדור.

ודווקא הוא אומר: "זדונות הן זכויות".

יסוד התשובה – מעל הזמן והטבע

יש לבאר זאת לפי דברי הרמח"ל:

בירושלמי (מכות ב, ו) שאלו לחכמה: חוטא – מה יעשה לו?

ענתה: "נפש החוטא תמות".

התורה ענתה: "יביא קרבן ויתכפר לו".

אבל הקב"ה אמר: "יעשה תשובה ויתכפר לו".

במערכת של טעם ודעת – כשאדם החטיא את המטרה, אין אפשרות לתקן את המציאות.

מה שהיה – היה. ומה שנעשה – נעשה.

אך הקב"ה מעל למערכת הזמן. רק הוא – שברא את הזמן – יכול לשנות את העבר עצמו.

וזה ביאור דברי חז"ל: אחד מהדברים שנבראו בששת ימי בראשית הוא התשובה.

בתחילה ברא הקב"ה את העולם במידת הדין, וראה שאינו מתקיים – שיתף עמו את מידת הרחמים.

הרמח"ל מבאר שאין כאן ויתור, אלא שמידת הרחמים מאפשרת לשוב לאלוקים:

"ושתחשב לו עקירת הרצון כעקירת המעשה".

תשובה היא מעבר לזמן. ומי שיכול ליצור מערכת כזו – זה רק הבורא.

אבל כל זאת – רק כשיש עקירת רצון אמיתית.

מבחן התשובה – שינוי הרצון

הרמב"ם מגדיר את מבחן בעל התשובה בעיני הבורא:

שיזדמן לידו אותו חטא – ולא יחטא.

עקירת הרצון מובילה אותו לכך שלא יחטא שוב.

ומידת הרחמים – היא הזמן שניתן לאדם לשוב אל ה'.

ברכנו – גם בשעות האחרונות של השנה

שאלה מתבקשת: כיצד אנו אומרים בתפילת מנחה בערב ראש השנה: "ברוך אתה ה' מברך השנים" – הרי לא נותרה כמעט שנה לברכה?

אמרו גדולי החסידות: אפילו תפילה אחת או הרהור תשובה אחד – יכולים לזכות את האדם בדינו, ותשובתו תתקבל, וכל השנה תתברך.

הסבר הדבר: אם יעשה תשובה אמיתית – כל זדונותיו נהפכים לזכויות, והוא משפיע בכך גם על השנה שעברה.

זו עוד נקודה בה התשובה מדלגת על מערכת הזמן.

אפקט השופר – מסר מתמשך לכל השנה

נסיים בדברי הרמב"ם (הלכות תשובה, פרק ג', הלכה ד'):

"אע"פ שמצוות תקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב היא, שנאמר 'יום תרועה יהיה לכם' – רמז יש בו: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם…"

אמנם גזירת הכתוב מתקיימת רק ביום ראש השנה – "יום תרועה" שהיה לנו.

אך אפקט השופר – שיפור המעשים – מלווה אותנו לאורך כל השנה.

קול השופר אמור לפעול באדם שינוי מתמיד בעולמו האישי.

הרמז שבו – מסר מתמשך להווה ולעתיד, בדרך לתיקון העולם אותו הרת עולם הבורא בראש השנה.