אלול – מתכוננים ליום הדין

בעל התניא "המלך בשדה"- המשל המופלא על ימי אלול

מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁקֹּדֶם בּוֹאוֹ לָעִיר יוֹצְאִין אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרָאתוֹ  וּמְקַבְּלִין פָּנָיו בַּשָּׂדֶה וְאָז רַשָּׁאִין כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת לְהַקְבִּיל פָּנָיו וְהוּא מְקַבֵּל אֶת כֻּלָּם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּמַרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת לְכֻלָּם... ואח"כ בְּבוֹאוֹ לְהֵיכַל מַלְכוּתוֹ אֵין נִכְנָסִים כִּי אִם בִּרְשׁוּת וְאַף גַּם זֹאת הַמֻּבְחָרִים שֶׁבָּעָם וִיחִידֵי סְגֻלָּה.

הַמַּגִּיד מִמֶזְרִיטְשׁ

"נוֹשֵׂא עָוֹן" - כְּשֵׁם שֶׁדְּבַר שְׁטוּת הַנֶּאֱמָר לִפְנֵי אָדָם חָכָם אֵינוֹ מַכְעִיסוֹ, אֶלָּא מְעוֹרֵר שְׂחוֹק לְפָנָיו, כָּךְ הַחֲטָאִים שֶׁהֵם תּוֹלָדָה שֶׁל רוּחַ שְׁטוּת, נוֹשֵׂא אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַגְבִּיהָם לְמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְשָׁם הֵם נִמְחָקִים הַמַּגִּיד מִמֶזְרִיטְשׁ

רַבִּי אֲבִיגְדוֹר מִילֶר זצ"ל

פַּעַם נִגַּשׁ יְהוּדִי אֶל רַבִּי אֲבִיגְדוֹר מִילֶר זצ"ל וְשָׁאַל אוֹתוֹ מָה הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה לְהִתְכּוֹנֵן לְיוֹם הַדִּין. רַבִּי אֲבִיגְדוֹר עָנָה בְּמִלָּה אַחַת בִּלְבַד - 'smile'!!!

רַבִּי צְבִי חֶשִׁין

יְמֵי חֹדֶשׁ אֱלוּל נִקְרָאִים 'יְמֵי רָצוֹן' כִּי עִקַּר מָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה הוּא אֶת הָרָצוֹן שֶׁלָּנוּ לְהִתְעַלּוֹת וּלְהִשְׁתַּפֵּר

פְּרִי הָאָרֶץ רבי מנחם מנדל מוִויטֵבְּסְק

אַף בְּחַיֵּי הָרָשָׁע הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר יֶשְׁנָם רְגָעִים בָּהֶם הוּא קָרוֹב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִצַדִּיק גָּמוּר וְאֵלּוּ הֵם רִגְעֵי הַתְּשׁוּבָה

מֵי הַשִּׁילוֹחַ

כָּל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, כְּשֶׁנּוֹפֶלֶת, בְּחֵיקוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹפֶלֶת

תּוֹרַת אָבוֹת (אֱלוּל)

סִפֵּר רַבִּי מֹשֶׁה מִקּוֹבְרִין: פַּעַם אַחַת יָצָא רַבִּי מָרְדְּכַי מִלֶכוֹבִיץ' לַדֶּרֶךְ בִּימֵי אֱלוּל. בְּמַהֲלַךְ הַדֶּרֶךְ נִכְנְסוּ הַנּוֹסְעִים לַפֻּנְדָּק בִּכְדֵי לְאַפְשֵׁר לַסּוּסִים מְנוּחָה וְאָז שָׁמְעוּ גּוֹי אוֹמֵר לַחֲבֵרָיו: 'מִי שֶׁלֹּא יַעֲבֹד כָּרָאוּי בְּחֹדֶשׁ זֶה (חֹדֶשׁ הַזְּרִיעָה) - לֹא יִהְיֶה לוֹ מָה לֶאֱכֹל בַּשָּׁנָה הַקְּרוֹבָה!'. נַעֲנָה הַצַּדִּיק וְאָמַר לִבְנֵי הַחֲבוּרָה: "הַשְׁמַעְתֶּם מָה שֶׁהוּא אוֹמֵר???"

בֶּן אִישׁ חַי

כָּל דַּקָּה בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל נֶחְשֶׁבֶת אֶצְלִי כְּחֹדֶשׁ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה

'שְׂפַת אֱמֶת'

אֶחָד מֵחֲסִידֵי הַ 'שְׂפַת אֱמֶת' נִכְנַס אֵלָיו בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל לְקַבֵּל עֵצָה בְּעִנְיְנֵי עֲסָקִים. אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "בְּחֹדֶשׁ זֶה, הָעֵסֶק הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת הוּא עֲבוֹדַת הַתְּשׁוּבָה"

קְדֻשַּׁת לֵוִי - שׁוֹפְטִים רבי לוי יצחק מברדיצ'ב זצ''ל

כָּל אִישׁ יְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ לְהִתְנַהֵג לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, לְלַמֵּד צְדָקָה וּזְכוּת עַל כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל וְעַל יְדֵי זֶה יוֹצֵא בַּדִּין זַכַּאי בַּמִּשְׁפָּט שֶׁל מַעְלָה, כִּי בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד מוֹדְדִין לוֹ

כ"ק אדמו"ר מוהרמ"מ מליובאוויטש זצ''ל

אֶחָד מִמִּנְהֲגֵי יִשְׂרָאֵל הַשַּׁיָּכִים לְחֹדֶשׁ אֱלוּל הוּא הַמִּנְהָג לוֹמַר אֶת הַמִּזְמוֹר "לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי". הַכַּוָּנָה בָּזֶה הִיא כִּפְשׁוּטָהּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּא חֹדֶשׁ אֱלוּל, אָז נַעֲשָׂה "אוֹרִי", שֶׁנִּהְיֶה 'אוֹר מֵאִיר' אֵצֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂיחוֹת קֹדֶשׁ תש"ל - ח"ב עמ' 461

הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק סֵפֶר 'לַהֲבוֹת קֹדֶשׁ'

כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם עַל מָה לִצְעֹק וְהוּא רוֹצֶה לִצְעֹק אֲבָל אֵינֶנּוּ יָכוֹל לִצְעֹק - זוֹהִי הַצְּעָקָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר

רבי ישראל סלנטר זצ''ל

כְּשֵׁם שֶׁהִנְּךָ יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁפַּרְצוּפוֹ שֶׁל חֲבֵרְךָ אֵינוֹ דּוֹמֶה לְפַרְצוּפְךָ שֶׁלְּךָ, כָּךְ תִּסְבֹּל אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁדֵּעוֹתָיו אֵינָן דּוֹמוֹת לְדֵעוֹתֶיךָ

רַבִּי אַהֲרֹן מִבֶּעלְז זצ''ל

"אָבִי אָמַר: כְּשֶׁיְּהוּדִי רוֹצֶה לִפְגֹּעַ בַּחֲבֵרוֹ וּמִתְאַפֵּק, בַּשָּׁמַיִם נֶחֱשָׁב - כְּאִלּוּ צָם פ"ד תַּעֲנִיּוֹת"! וַאֲנִי מוֹסִיף: "כָּךְ אָמַר בַּדּוֹר שֶׁלִּפְנֵי הַשּׁוֹאָה, כְּיוֹם אַחֲרֵי הַחֻרְבָּן, הֲרֵי זֶה - פִּי אַרְבַּע מפ"ד תַּעֲנִיּוֹת"

יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּשֵׁם הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ

בַּדּוֹרוֹת הַקְּדוּמִים הָיוּ צְרִיכִים לָצוּם הַרְבֵּה תַּעֲנִיּוֹת כְּדֵי לְכַפֵּר עַל כָּל פְּגָם אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה בְּחֶשְׁכַת הַגָּלוּת אַף צְעָקָה וַאֲנָחָה אַחַת הַבָּאָה מֵעֹמֶק הַלֵּב נֶחְשֶׁבֶת כְּתַעֲנִיּוֹת רַבּוֹת בְּשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת

בַּת עַיִן - חֻקַּת

לֹא יִתְיָאֵשׁ הָאָדָם הַחוֹטֵא חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אִם יַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה, כִּי רַחוּם וְחַנּוּן הוּא, וְאַדְּרַבָּה יַאֲמִין שֶׁאֲפִלּוּ בְּחִינַת נְפִילָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת חֶסֶד... וְעַל יְדֵי זֶה יָשׁוּב אֶל ה' בְּלֵב שָׁלֵם וּבְוַדַּאי יְקַבְּלוֹ

רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב

כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ תָּלוּי בָּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי

רַבִּי פִּנְחָס מִקּוֹרִיץ

הַמִּלָּה תְּשׁוּבָה הִיא רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה פְּסוּקִים שֶׁהֵם תַּמְצִית הַכֹּל "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ" "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ" "הַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֶלֹקֶיךָ"

חודש אלול הספרדים ויוצאי עדות המזרח התחילו לומר סליחות מא' באלול יצירתו של אמיתי כהן באמצעות AI המנסה לחזור בזמן למסע בזמן 70 שנים לאחור ולצאת לסיור סליחות בירושלים של שנות ה-50.

בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים שְׁפֹךְ שִׂיחָה דְּרֹשׁ סְלִיחָה מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים וּמִפֶּשַׁע וְגַם רֶשַׁע בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים אָנָּא שְׁעֵה שִׁמְךָ יוֹדְעֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים עֲמֹד כְּגֶבֶר וְהִתְגַּבֵּר לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאִים יָהּ אֵל דְּרֹשׁ בְּכֹבֶד רֹאשׁ לְכַפֵּר עַל פְּשָׁעִים כִּי לְעוֹלָם לֹא נֶעְלָם מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים וְכָל מַאֲמָר אֲשֶׁר יֵאָמַר לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים הַמְרַחֵם הוּא יְרַחֵם עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים

השמש עוד לא זרחה וכבר נשמע קולו של הגבאי הצדיק הולך ברחובות השכונה הוותיקה והציורית וקורא בקול רם ומתנגן "סליחות! סליחות! בן אדם, מה לך נרדם?!". קולו חודר לתוך בתים ומעיר את התושבים משנתם. ואלה היו קמים במהירות, מתלבשים ויוצאים לרחוב מצטרפים בטבעיות לתהלוכה הולכת וגדלה לבית הכנסת לאמירת סליחות באשמורת הבוקר.

הרחובות מלאים באנשים אבל שקט!! שומעים רק פסיעות רכות המתקדמות לקראת בית המקדש מעט. עם ארשת יראה על פניהם היו צועדים בענווה לבית הכנסת תוך שהם לוחשים את תפילת השחר.

בבית הכנסת הייתה שוררת אווירה של קדושה ויראת כבוד. קול הפיוט והניגון הנוגה כבר נשמע ברחבי בית הכנסת. כל אחד התפלל בכוונה ובלב שבור כדי לזכות להיכתב בספר החיים לשנה החדשה.

לאחר מכן, הגבאי עם פניו הטובות והמאירות עומד בפתח ומחלק לכל אחד מהם כוס תה חם ומברך אותם בחיוך חם ואוהב, שואל לשלומם ולשלום משפחותיהם.

לאחר שסיימו לומר את הסליחות היו מתכסים בטליתות ותפילין, החזן היה עומד לפני התיבה, ומתחיל בתפילה מלא התרוממות רוח. קולו הצלול ממלא את אולם בית הכנסת ומעורר יראת כבוד.

מסיימים תפילת הבוקר – מתחילים יום חדש!

זה היה אורח החיים של יהודי ירושלים בחודש אלו של אותם ימים, חיו חיי תפילה, יראה ועבודת ה'.
עם תחושת שליחות ומסירות נפש לעבודת הבורא ולקיום המצוות.

ימים אלו הם הזמן לחשבון נפש, תשובה ותחינה לפני בוא השנה החדשה.

תמונות שנוצרו על ידי אמיתי כהן – התנ"ך בשילוב AI – באמצעות בינה מלאכותית.