איזה מין שופר כשר לתקיעת שופר? – פרק ה' – הלכות כשרות השופר

שופר של ראש השנה מצוותו בשל איל, איל הוא כבש זָכָר, והוא זֵכֶר לעקידתו של יצחק, שהקריבו תחתיו את האיל הנאחד בסבך בקרניו,
בכלל זה גם כבשה נקבה, במידה ויש לה קרן לחלק גדול מהן אין קרנים כלל, ולכן רוב הקרניים המיוצרות כיום הם מכבשים זכרים, והמהדרין נוהגים לחזר אחר כבש זכר במקום שיש שופר מקרן כבשה נקבה, שהוא זֵכֶר גדול יותר לעקידת יצחק, ( שו"ע סימן תקפ"ו סעיף א' ומשנה ברורה סק"ב )
מעיקר הדין, כל השופרות כשרים, אפילו של שאר בהמות וחיות, ואם אין לו איל יכול לתקוע בקרן של שופר ממין אחר, אך בעדיפות הוא תיש ועז ( הזכר או הנקבה של מין עיזים ) והוא קודם לכל שאר המינים בגלל הפסוק שכללם יחד "שה כשבים ושה עיזים" והוא עדיף על כל השאר כשאין לו שופר איל, ( משנה ברורה סק"ד ).
השופרות הפסולים לתקיעת שופר באופן חד משמעי ונחרץ ואף בדיעבד, מבחינת מין השופר הוא קרן פרה שלמרות שהיא חלולה ובמהותה היא שופר ( שפופרת ) הפסוק קראה קרן "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו" וכשהוציאה מכלל שופר וקראה קרן פסלה כקרן שהיא פסולה.
ומהי קרן שפסולה? קרן היא שם כולל לעצם הזכרות ( פנים השופר ) ולגלד הקליפה ( עשוי קראטין ממנו חומר ממנו עשויות הציפורניים שלנו ) שנקרא שופר מלשון שפופרת, וקרן שהיא עצם כמו קרני רוב החיות שהם עצם יצוקה ללא שופר כמו הראם והצבי האיילה והם פסולים ( שו"ע שם ) כי פשוטו של שופר הוא שפופרת כשאינו חלול אינו שופר כלל, והתחדש שגם קרן פרה הינה 'קרן' בלכסיקון של התורה, ולכן הינה פסולה אף בדיעבד.
יותר מכך בגמרא נאמר טעם שהוא מפורסם וידוע עולא אומר ( ראש השנה כו. ) "אין קטיגור נעשה סניגור" קרן הפרה מזכירה את חטא העגל, ובמקום שאנחנו רו צים לדיין את זכרון, הלא הוא יום הזכרון, ותקיעת שופר שאנחנו מחשיבים אותה כמו עבודה נעלית בקודש הקודשים, "כיוון דלזכרון אתי כלפנים דמי" תקיעת שופר היא כעבודת הכהן הגדול בקודש הקודשים, שם הוא פושט את בגדי הזהב המזכירים את חטא העגל שהיה עשוי זהב, ולובש בגדי לבן.
הטעם השלישי שהוא בגמרא בשם אביי הוא ששופר הפרה גלדו מתחדש ואינו קבוע, לעומת קרן שופר האיל שהיא קבועה מתחילת ברייתו, ובמידה ונחתת אינה גדלה שוב, וגדילה זו נחשב כמו שתי שופרות "שופר אחד אמר רחמנא ולא שתים ושלוש שופרות".
נקודה מעניינת ביותר, מבחינת מדעית קרני האייל הצבי ושאר החיות שהן עצם, הינם קרניים מלאות בקולגן מתחדש, לעומת קרן האיל שהינה קבועה ואין בה חידוש, שונה קרן הפה ודומה בכך לקרני שאר החיות, ואביי הפיק את הלקח הזה מכך שהיא גדלה שוב, כיום קרם קרן איילים הוא אחד התכשירים הטבעים הטובים ביותר לריפוי חתכים פצעים ( קישור ) וניתן לראות את רוח הקודש שפיעמה בחכמינו זכרונם לברכה.
האם השופר צריך להיות מבהמה טהורה? או שנשחטה כדין וכשרה לאכילה?
התשובה לכך מתחלקת לשתים , שופר מבהמה טמאה, מרן הבית יוסף ( ב"י סי' תקפו ס"ב ) הסתפק על בסיס דברי הגמרא במסכת שבת ( דף כח. ) שתוהה האם התחש ממנו עשו את העורות בבית המקדש היה בהמה טהורה, או טמאה. ההשלכות לכך האם "לא הוכשרו למלאכת שמים אלא טהורים" במידה ותחש היה בהמה טמאה הרי שאין לנו עיכוב במלאכות שמים שיהיו מטהורים, לעומת זאת אם תחש היה טהור הרי שניתן לומר שלא הוכשרו למלאכת שמים אלא בהמות טהורות, ומכיון שהגמרא לא פשטה ספק זה, הרי שיש לנו ספק לגבי שופר, ולכן מרן נשאר בספק.
בספיקות יש לנו כללים ברורים של ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא, כך שכיוון שמדובר על מצוות עשה מן התורה הרי שיש להחמיר, וכן פסק הרמ"א באופן חד משמעי ( סימן תקפ"ו ) שופר מבהמה טמאה פסול.
אך כתבו האחרונים שמכיוון שדין זה אינו מבורר, במידה ויש לו רק שופר מבהמה טמאה יתקע בו, ( כי ספיקא דאורייתא לחומרא מחייב אותו במצוות תקיעת שופר וגזירת כלי שיר אינה אלא מדרבנן ולא נגזרה במקום תקיעת שופר ) אך לא יברך עליו, מכיוון שיש ספק ברכה לבטלה.
וכשיזדמן לו שופר אחר, יתקע בו ללא ברכה, כי יש צד שיצא ידי חובתו בשופר הראשון שתקע בו. ( סימן תקפ"ו משנה ברורה ס"ק ח' )  
אך לגבי האם יש דין של המותר בפיך ( כמו שיש בקלף תפילין ומזוזות שחייב להיות מן המותר בפיך ) פשוט הוא שאין דין שהשופר יהיה מבהמה הראויה לאכילה משחיטה כשרה, וגם מנבילה או טריפה כשרה היא לכתחילה.
והוא כה פשוט וברור, מכיון שלא נאמר שום סייג לקרן השופר דווקא לאחר מותה, שגם אם קרה ונפל קרן מהאיל הרי שניתן לעשות ממנו שופר, הלא מחיים בוודאי אין בה היתר אכילה, שהרי לא הותרה בשחיטה, והוא עדיין אבר מן החי, מוכח מזה, שבוודאי אין שום תנאי של בהמה כשרה לאכילה, וגם נבילה וטריפה כשרים, רק מינה חייב להיות טהור, ולא מעבר לכך וכנ"ל.

לסיכום בקצרה:

העדיפות המוחלטת: שופר של איל (כבש זכר)  זכר לעקידת יצחק.

גם כבש נקבה כשר, אך ברובם אין קרן.

מותר בדיעבד: שופר מתיש או עז, ועדיף על שאר המינים.

פסול לגמרי: קרן פרה גם בדיעבד,
3 טעמים בדבר.

1. נקראת "קרן" ולא "שופר".
2. "אין קטיגור נעשה סניגור" – מזכירה את חטא העגל.
3. גידול מתחדש – נחשב כ'שני שופרות' ועל שופר אחד ציוותה תורה ולא שתי שופרות.

קרניים פסולות נוספות: כל קרן שאינה חלולה והינה עצם ללא גלד חיצוני, (כגון קרני ראם, צבי, איילה) פסולות כי אינן שופר אלא קרן.

בהמה טהורה בלבד: שופר מבהמה טמאה, לכתחילה פסול, "לא הוכשרו למלאכת שמים אלא טהורים" ( שבת כח. ) ושופר מלאכת שמים הוא.
אך בדיעבד תוקעים בו ללא ברכה אם אין שופר אחר, ולאחר שיזדמן לו שופר איל, יתקע בלי ברכה.

שחיטה לא נדרשת: שופר כשר גם אם בא מנבילה, טרפה או שנפלה הקרן מחיים.
…………………………………………………………………………………………

הציור הראשי: "איל העקידה" באדיבות הצייר המובחר, האמן ר' בנימין נינאי.
לזיכוי הרבים ולהצלחת הכלל והפרט בעם ישראל. ולהצלחת ניר בנו בכל מעשיו ודרכיו. לנו נותר לענות אמן, ולומר תודה. ולאחל 'שנה טובה ומבורכת'. 
לצפייה בגלריית האומנות שלו , ולרכישת ציור התקשרו 039728980 או שלחו אלינו הודעה, ותוכלו לבחור לכם ציור מרגש ומלא השראה של קודש.